החלטה בתיק בר"ע 57931-02-13

השופט עמירם רבינוביץ:

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ב"ל 2331-03-12; הנשיאה דיתה פרוז'ינין), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.1.2012 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש.

2.      המבקש נפגע בתאונה ביום 21.5.2008, באצבע 3 ביד שמאל. התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן: המוסד) כתאונת עבודה. וועדה רפואית קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 5% החל מיום 1.11.2008. (להלן- התאונה הראשונה).

3.      המבקש נפגע בתאונה נוספת ביום 26.7.2009, באצבע 3 ביד שמאל. (להלן- התאונה השנייה) בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים (בל' 39745-08-10; השופטת שרה שדיאור), נקבע כי התאונה השנייה תועבר לוועדה רפואית כאירוע החמרת מצב של התאונה הראשונה.

4.      ועדה רפואית מיום 4.7.2011 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו של הוועדה לבית הדין האזורי, ובפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים (ב"ל 18297-07-11; הרשם כאמל אבו קאעוד) נקבע כי:

            "בית הדין נותן תוקף של פסק הדין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע האם הפגיעה המאוחרת בגליל המרוחק של אצבע 3 ביד שמאל, גרמה להחמרה במצבו של המערער לעומת קביעת הנכות בגין הפגיעה הראשונה מיום 21.5.08, בה נקבעו 5% עבור הפגיעה בגליל המקורב והכל בהתחשב בכך שהמדובר בהליך של החמרת מצב".

5.      בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 30.1.2012 לדון בעניינו של המבקש.הוועדה קבעה כי אין החמרה במצבו של המבקש. נימוקי הוועדה היו כדלקמן:  "ההגדרה של קשיון לא נח היא בנוקשות של יותר ממפרק אחד אשר אינו מאפשר תפיסה או פתיחת היד ומפריע לפעולת האצבעות הסמוכות. במקרה זה, הבדיקה הפיזיקלית החוזרת של אצבע 3 יד שמ', רחוקה מלהדגים התנאים הנ"ל, לכן גובה נכותה 5%".

6.      המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, משום שלא בחנה את השאלה שבעטיה הוחזר עניינו של המבקש לוועדה, והיא האם הנכות הוחמרה בעקבות פגיעה בגליל המרוחק בכף ידו של המבקש, ואילו הוועדה החליטה בנוגע לשאלה האם יש או אין קשיון לא נוח בכף היד. 

7.      המוסד טען מנגד, כי לא ניתן להעניק דרגות נכות בגין כל גליל בנפרד. לטענתו, הקריטריון לבחינת אחוזי נכות במקרה זה הינו דרגת הקישיון, והאם הוא נוח או לא. מכאן שהוועדה פעלה כנדרש.

8.      בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. בית הדין נימק את קביעתו בכך, שהוועדה התבקשה לבחון את השאלה, האם הפגיעה בגליל המרוחק של אצבע 3 גרמה להחמרה במצבו של המבקש. השאלה אם הוחמר המצב אם לאו תלויה קשר הדוק ביותר ברמת הקישיון, היינו בגמישות האצבעות וביכולת התפקוד של אצבעות אלה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, כאשר בחנה את השאלה, האם מדובר בקישיון נוח, שכן הגליל המרוחק עלול למנוע תפיסה או פתיחה של היד ומפריע לאצבעות הסמוכות. הוועדה הגיעה למסקנה כי לא כך הדבר, משמע שלא חלה החמרה במצבו של המבקש. 

9.      בבקשה שלפניי טענתו העיקרית של המבקש היא, כי הוועדה לא דנה במשמעות שיש לעובדה שהמבקש סובל משני קשיונות באותה אצבע. לטענתו, הוועדה מצאה שהוא סובל מקשיון נוח בגליל מקורב, המזכה בדרגת נכות בשיעור 5% לפי תקנה 44(4), וכן שהוא סובל מקשיון נוח נוסף באותה האצבע בגליל מרוחק, אך הוועדה לא התייחסה לכך שישנן שתי פגימות והסתפקה בקביעה כי המבקש אינו סובל מקשיון לא נוח ועל כן אין החמרת מצב. לו הייתה הוועדה דנה בצירוף שתי הפגימות אפשר שהייתה מגיעה למסקנה אחרת; גם בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי הקביעה אם ישנה החמרת מצב קשורה לרמת הקשיון, ועל כן פעלה הוועדה נכון כשבחנה את סוג הקשיון, שכן לטענת המבקש המסקנה שאין קשיון לא נוח אינה מובילה בהכרח למסקנה שלא חלה החמרת מצב.

10.  לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה מיום  30.1.2012, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.

11.  הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

12.  במקרה הנוכחי, פסק הדין החזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנתשתבחן, האם הפגיעה המאוחרת בגליל המרוחק של אצבע 3 ביד שמאל, גרמה להחמרה במצבו של המבקש.הוועדה בדקה את המבקש וקבעה כי "הבדיקה הפיזיקלית החוזרת של אצבע 3 יד שמ', רחוקה מלהדגים התנאים הנדרשים, לכן גובה נכותה 5%. אין החמרה". קביעה זו של הוועדה היא קביעה רפואית אשר בית הדין אינו מתערב בה. אכן קביעת הוועדה מתייחסת בעיקר לכך, שהמבקש אינו עומד בתנאים הנדרשים ל'קשיון שאינו נוח', אך גם אם הוועדה לא פרטה "ברחל בתך הקטנה" כי חרף העובדה שישנה פגימה נוספת אין החמרה במצבו של המבקש, מסקנתה  הברורה, היא שאין החמרת מצב למרות הפגימה הנוספת, ובכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין. במילים אחרות הפגימה הנוספת לא יצרה דרגת נכות נוספת, אלא בהתאם לסעיפי הנכות המתאימים במבחנים נותר אותו מצב של קשיון נח שהיה קיים לפני התאונה השנייה, ולכן דרגת הנכות נשארה בעינה. נסיבות אלה אינן מתאימות לסעיף 45 למבחנים על פי הדרישות המופיעות בו.

13.  לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה את התערבותו של בית דין זה.

14.  סוף דבר -הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ג אייר תשע"ג (23 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: